גזר דין בתיק ת"פ 5692-09

1.         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עסק הנאשם בהפעלת מסעדה ברחוב בן יהודה 21 בתל אביב.

2.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום, בביצוע 7 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן:" החוק"), ביחד עם סעיפים 67+88 לחוק, ותקנות 20+23 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976.

3.         ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה לעונש, כי 4 דוחות טרם הוגשו, מדובר בנאשם שניהל מסעדה בה התקבולים לרוב במזומן, ולא הייתה כל הצדקה לנאשם לאי העברת כספי המע"מ למאשימה. הנאשם הינו סרבן מס, ולא ניצל את ההזדמנויות הרבות שקיבל להגשת הדוחות שטרם הוגשו. במהלך ההליך המשפטי טען הנאשם, כי החומר החשבונאי אבד והוא אינו יכול להגיש את הדוחות החסרים והגיש בקשה להגיש דוחות משוערכים. לפנים משורת הדין, ולמרות שלא עמד בחובתו לשמירת חומר חשבונאי, הסכימה המאשימה להגשת דוחות משוערכים בתנאי שישולם סכום של 8,500 ש"ח, ואף אישרה לו פריסת תשלומים, אך הנאשם  לא שילם את הסכום הנ"ל. לפיכך, ולאור אי הסרת המחדלים על ידי הנאשם טענה ב"כ המאשימה, כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי לתקופה ממושכת וקנס מרתיע.

4.         ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש הגישה אסופת מסמכים ופסיקה ועתרה להתחשב בנאשם אשר נעדר עבר פלילי בעבירות מס, שיתף פעולה בחקירתו ברשויות המס, הודה וחסך זמן שיפוטי. עוד טענה, כי המסעדה אותה הפעיל הנאשם הייתה פעילה כשנה בלבד, ונסגרה בתאריך 7.06.06 הואיל ולא נתקבל רישיון עסק. רו"ח של הנאשם, אמר לנאשם שהעביר את כל החומר החשבונאי לאשתו של הנאשם, אולם זו הפכה במהלך הימים לגרושתו, ובמסגרת המריבות בין בני הזוג סירבה להעביר לו את החומר החשבונאי, ועל אף ניסיונותיו לסגור את התיק במע"מ, לא יכול היה לעשות כן. הנאשם גרוש מזה כשנה, לאחר שהיה פרוד מספר שנים. לנאשם שני ילדים בני 13 ו-16 אותם לא ראה כשנתיים, שכן גרושתו לא אפשרה לו לראותם, ובשל מצב כלכלי לא יכול היה לנקוט בהליכים משפטיים. לאחרונה חלתה גרושתו בסרטן, והקשר עם הילדים חודש. מצבו הכלכלי של הנאשם קשה, יש לו חובות בהוצל"פ בסך של 100,000 ש"ח, הנאשם היה באיחוד תיקים, הושת עליו צו תשלומים בסך של 200 ש"ח, אשר לא עלה בידו לשלם ולכן תיק האיחוד פוזר. כמו-כן, לאור מצבו הכלכלי הקשה, הנאשם אינו עומד בתשלום המזונות לילדיו. בנוסף, הנאשם היה מכור לסמים שנים רבות, עבר תהליך שיקום והוא נקי מזה כשנה. כיום עובד הנאשם במשרה חלקית כטבח במסעדה, משתכר סך של 2,700 ש"ח,ומתגורר בשכירות בדירת חדר עבורה משלם 1,300 ש"ח דמי שכירות.  

5.         עוד טענה, כי מתוך 7 הדוחות נשוא כתב האישום, 3 דוחות הוגשו באיחור ולגבי 4 הדוחות הנותרים סוכם, כי באם ישלם הנאשם 8,500 ש"ח תראה בכך המאשימה הסרת כל המחדלים. בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, שילם הנאשם 500 ש"ח על חשבון הסרת המחדלים אולם אין ביכולתו הכלכלית לשלם את 8,000 ש"ח הנותרים ובכך להסיר את כל המחדלים, ויש להתחשב במאמצים שעשה ולראות בכך חרטה של הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה וטענה, כי לאור העובדה שמדובר בסכום של 8,000 ש"ח שאין ביכולת הנאשם לשלם, וריצוי עונש מאסר בעבודות שירות יביא לפיטוריו ויקשה על הנאשם להשתקם, ולאור המדיניות של המאשימה שלא לעתור למאסרים בפועל במקרים דומים, עתרה שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל, להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס נמוך שייפרס לתשלומים והתחייבות גבוהה. 

6.         הנאשם הביע חרטה בפני בית המשפט, טען כי אינו יכול להסיר את המחדלים וביקש להקל             בעונשו. 

7.         לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, ומבלי לפתח ציפיות ולקבוע עמדה לעניין     העונש, הפניתי את הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות.

מחוות הדעת של הממונה על עבודות שירות עולה, כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.  

8.         הנאשם הורשע באי הגשת 7 דוחות תקופתיים במועד, בתקופה שבין 02/05 ל-10/05.                        אין מחלוקת, כי 3 דוחות הוגשו באיחור בטרם הגשת כתב האישום, ו-4 דוחות לא הוגשו        עד היום.    

בפסיקה נקבע, כי על המורשעים בעבירות מס יש להטיל עונשי מאסר בפועל וקנסות            כבדים. 

עוד נקבע בפסיקה, שאין להבדיל בין הגוזל את כספי הפרט לבין הגוזל את כספי הציבור  אין במצוקה כלכלית של נאשם כדי להצדיק את ביצוע העבירות, והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי .

בע"פ 519/89 משה אשר נ' מדינת ישראל, תק' - עליון 90 (1) 689 נאמר ע"י כב' השופט אור:

" כשבמס ערך מוסף עסקינן, המדובר הוא בכספים שלמעשה קבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל, למעשה, מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו - מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

עוד נקבע בפסיקה כי אי הסרת המחדלים מהוה שיקול להחמיר בענישה.

9.         בבואי לגזור את דינו  של הנאשם עמדו לנגד עיניי עמדת הפסיקה, עמדת המאשימה  האינטרס הציבורי המחייבים ענישה מחמירה. לקולא התחשבתי בהודאת הנאשם הנעדר הרשעות קודמות בעבירות מס, בחיסכון בזמן שיפוטי, בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בעובדה שמתוך 7 הדוחות התקופתיים שלא הוגשו במועד, 3 הוגשו באיחור בטרם הגשת כתב האישום  ולגבי 4 הדוחות שלא הוגשו הגיע הנאשם עם המאשימה להסכמה כי אם ישלם 8,500 ש"ח תראה בכך המאשימה הסרת כל המחדלים, הנאשם שילם 500 ש"ח ונותרו 8,000 ש"ח אשר הנאשם נעדר יכולת כלכלית לשלמם.   

10.        לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, את מכלול הנסיבות, ועיינתי במסמכים ובפסיקה  מצאתי, שבהתחשב בסכום המס שטרם הועבר למאשימה, במספר הדוחות שלא הוגשו עד היום, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, אין מקום להטיל על הנאשם מאסר בפועל, ולפיכך החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי שלא יעבור על העבירה בה הורשע.

ב.       קנס בסך 4,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו.